התיעוד הכתוב הראשון של צרעת מתוארך לשנת 1550 לפני הספירה בפפירוס מצרי. בעוד שתרבויות עתיקות הכירו במחלה כסימן לעונשו של אלוהים, הייתה להן מעט הבנה כיצד לטפל בה. צרעת הייתה מחלה שחששה ממנה בתרבויות רבות מכיוון שהתסמינים היו איטיים להופיע ולעיתים קרובות הייתה זו קללה מהאלים. מכיוון שלא הייתה תרופה ידועה, אנשים פנו לטקסים ולכוהנים כדי לטפל במחלה.
זהו זיהום חיידקי כרוני
צרעת היא מחלה זיהומית הנגרמת על ידי חיידק בשם Mycobacterium leprae. החיידק גורם למגוון תסמינים החל מנגעים בעור ועד לעיוותים. זה יכול גם להשפיע על העיניים, העצבים והריריות. למרות שהמחלה ניתנת לריפוי, היא עלולה להשאיר אזורים רבים שנפגעו פגועים לצמיתות. אנטיביוטיקה יכולה למנוע את התקדמות המחלה אך לא יכולה לשנות את הנזק.
הטיפול בצרעת כולל שימוש במספר סוגים של אנטיביוטיקה. גישה זו מפחיתה את הסיכון לעמידות לאנטיביוטיקה, המתרחשת כאשר חיידקים עוברים מוטציות ונעשים עמידים לאנטיביוטיקה. כמה אנטיביוטיקה נפוצה לצרעת כוללות דפסון, ריפמפין וקלופזימין. הטיפול דורש קורס של שישה עד שנים עשר חודשים של טיפול אנטיביוטי. חלק מהמטופלים עשויים להזדקק לניתוח.
על מנת למנוע את התפשטות המחלה, יש צורך באבחון מוקדם. אם אדם היה במגע עם מישהו שיש לו צרעת, עליו לעבור בדיקה רפואית. מומלצות בדיקות שנתיות לכל בני הבית. אנשים שהיו במגע קודם עם צרעת צריכים לעבור בדיקת המשך לאחר חמש שנים.
למרות שניתן להפיץ צרעת מאדם אחד למשנהו, המנגנון המדויק אינו ידוע. רוב המומחים מאמינים כי החיידק מועבר דרך טיפות נשימה המיוצרות על ידי אנשים נגועים בזמן שיעול או התעטשות. לאחר מכן ניתן לשאוף את הטיפות הנישאות באוויר על ידי אנשים אחרים. עם זאת, לא ניתן להפיץ צרעת במגע מיני. עם זאת, לרוב האנשים יש מערכת חיסונית שמגינה עליהם מפני המחלה.
צרעת היא מחלה קשה הפוגעת הן בעור והן בעצבים ההיקפיים. הזיהום נגרם על ידי חיידק בשם Mycobacterium leprae. אנטיביוטיקה יכולה להרוג את החיידקים הגורמים לתסמינים אך אינה יכולה לבטל את הנזק שכבר נגרם. הטיפול בצרעת תלוי בגורם הבסיסי ובתגובה החיסונית של האדם.
זה משפיע על העור
צרעת היא מחלה מדבקת הפוגעת בעור ובעצבים. במקרים חמורים, זה יכול לגרום לנזק עצבי ועיוותים. זוהי מחלה רב–גונית, עם מספר צורות המשתנות בחומרתה. ברוב המקרים יש לפחות נגע עור אחד ומערבים את מערכת העצבים ההיקפית.
המחלה פוגעת בעיקר בעור ובעצבים ההיקפיים, אך היא עלולה לפגוע גם בעיניים וברירית הרקמה הדקה באף. במקרים חמורים, פצעי העור הופכים מעוותים ונמשכים במשך שבועות. הפצעים הם בדרך כלל בצבע חיוור ואינם נרפאים מעצמם. אנשים עם המחלה יכולים גם לאבד את התחושה בגפיים.
המחלה מועברת לאנשים באמצעות מגע ישיר עם עור וריריות נגועים. במקרים לא מטופלים, העור ומערכת הנשימה הם נתיבי ההדבקה העיקריים. עם זאת, זיהומים חיידקיים יכולים להיות מועברים גם דרך משטח עור שבור. זיהום זה הוא מחלה גרנולומטית כרונית הנגרמת על ידי Mycobacterium leprae.
אנשים עם צרעת לרוב אינם מודעים לתסמיני המחלה עד שהתפתחה למקרה חמור יותר. המחלה עלולה להוביל לעיוות קבוע ולחולשה של השרירים והעצבים. זה יכול גם לגרום לנזק בחלק הפנימי של האף, מה שעלול לגרום לאף צפוף ולדימום. חלק מהאנשים הסובלים מהמחלה יכולים אפילו לפתח גדמים של גפיים.
הגורם העיקרי לצרעת הוא בצילוס בשם Mycobacterium leprae. למרות שהמחלה עברה מזמן, עדיין יש לה השפעה עולמית. על פי דיווחים רשמיים מ-121 מדינות בחמישה אזורי WHO, היו 213,899 מקרים חדשים שאובחנו בשנת 2014.
זה משפיע על העצבים
ההיקפיים נוירופתיה היקפית היא סימפטום של צרעת ואחת הסיבות השכיחות ביותר בעולם המתפתח. זה נובע מאורגניזם, Mycobacterium leprae, המדביק את תאי השוואן בעור. האורגניזם מתרבה ללא הפרעה על ידי תגובות חיסון המארח והורס את ארכיטקטורת המיאלין והעצבים. ממצאים אלקטרודיאגנוסטיים כוללים מהירות הולכה איטית והשהייה ממושכת. נזק אקסונלי משני מתרחש בדרך כלל כתוצאה מהפגיעה בעצבים.
זיהום עצבי היקפי מוביל לאובדן תחושה בידיים, ברגליים ובזרועות. המצב גורם גם לכאב ונפיחות של העור. במקרים חמורים, האדם הפגוע יכול לאבד את האצבעות והבהונות. המחלה עלולה להשפיע גם על המפרקים והעיניים.
צרעת היא זיהום כרוני של העור והעצבים ההיקפיים. התסמינים יכולים לכלול פריחות או בליטות אופייניות. הבליטות או הנגעים אינם מגרדים. התסמינים תלויים בסוג הצרעת. לדוגמה, צרעת שחפת עלולה לגרום לחוסר תחושה ונזק עצבי בידיים וברגליים. בנוסף לכך, זה יכול לגרום גם לאובדן תחושה בגפיים.
למרבה המזל, אין כיום תרופות יעילות לריפוי צרעת. עם זאת, המחלה עלולה להחמיר אם אינה מטופלת. צרעת לא מטופלת עלולה לגרום לפגיעה בכוח השרירים ובתפקוד המוטורי. מגבלות אלו יכולות להפחית את איכות החיים של חולי צרעת.
הזיהום נגרם על ידי החיידק Mycobacterium leprae, סוג של חיידקים מהירי חומצה. החיידק גורם לצרעת על ידי תקיפת עצבים היקפיים ורקמות עוריות. הזיהום יכול גם להוביל לנגעים בעור, שיתוק שרירים ואפילו עיוורון.
הוא מופץ על ידי ארמדילים ארמדילים
הם נשאים של המחלה הקטלנית צרעת, שלדעת מדענים הוכנסה למין לפני 400 עד 500 שנה על ידי בני אדם. ההערכה היא שעד 20 אחוז מאוכלוסיות ארמדיל מסוימות נגועות. למרות שרוב הארמדילים אינם חיים מספיק זמן כדי להציג תסמינים, המחלה עדיין מסוכנת. לכן, מומחים מזהירים אנשים להימנע ממגע מיותר עם ארמדיל ולהימנע מאכילת או הפחתת עורם.
ה–CDC קובע כי למרות שצרעת אינה שכיחה בארה"ב, ארמדיל עשוי להיות אחראי למספר קטן של מקרים מדי שנה. המחלה מועברת לבני אדם באמצעות שיעול, התעטשות ודרכי נשימה אחרות. מכיוון שתשעים וחמישה אחוזים מאוכלוסיית האדם חסינה מפני המחלה, היא יכולה להישאר רדומה במשך חודשים ואף שנים לפני התפתחות התסמינים. אם המחלה אינה מטופלת, עלולה להוביל לנזק עצבי ולעיוורון.
ארמדיל בברזיל הם נשאים טבעיים של המחלה, והם יכולים להעביר אותה לאנשים על ידי אכילת ארמדיל נא. בברזיל, שני מיני ארמדילים הם המארחים העיקריים של M. leprae, זיהום חיידקי הגורם לצרעת. כמה אנשים בארץ חלו במחלה באמצעות מגע עם ארמדיל.
למרות שממצאי המחקר אינם יכולים להוכיח כי ארמדילים מפיצים צרעת, הם תומכים באמונה ארוכת השנים כי ארמדילים אחראים להתפשטות המחלה. עם זאת, ישנן עדיין שאלות רבות שיש לענות עליהן בנוגע להעברת המחלה מארמדילו לבני אדם. לדוגמה, כיצד יכול M. leprae להיכנס לגוף האדם דרך חתך או קרום ריר?
ישנם אמצעי זהירות רבים שיש לנקוט בעת טיפול בארמדיל. בפרט, אנשים צריכים ללבוש כפפות בעת ניקוי פגרי ארמדיל. יתרה מכך, אם הם מתכננים לאכול בשר של ארמדיל, עליהם לוודא שהבשר מבושל היטב. על ידי הקפדה על אמצעי הזהירות הללו, יש סיכוי קטן מאוד להידבק בצרעת מאכילת ארמדיל.
הוא מטופל באמצעות טיפול רב תרופתי טיפול
רב תרופתי הוא דרך יעילה לריפוי צרעת. זהו טיפול דרך הפה המשלב שתי תרופות או יותר. בתחילה, המשטר הרב–תרופתי פותח בשנות ה-80 על ידי ארגון הבריאות העולמי. הוא כולל ריפמפיצין, דפסון וקלופזימין, אשר הוכחו במחקרים קליניים כיעילים נגד M leprae. תרופות אחרות המשמשות בטיפול זה כוללות אזיתרומיצין וקינולונים מסוימים. משטר זה מומלץ לחולים עם צרעת paucibacillary.
המשטר הרב–תרופתי נחשב יעיל לטיפול בצרעת בודדת ורב–בצילרית כאחד. הוא מומלץ על ידי ארגון הבריאות העולמי ונעשה בו שימוש ביותר מ-11.2 מיליון מקרים. התרופות המשמשות בטיפול זה נבחרות בהתאם לסיווג המחלה. באופן כללי, ריפמפיצין היא התרופה החשובה ביותר נגד צרעת והיא משמשת לטיפול בשתי צורות הצרעת. השילוב של דפסון וקלופזימין מומלץ גם על ידי ארגון הבריאות העולמי.
יש לעקוב באופן קבוע אחר חולים העוברים טיפול רב תרופתי. אם המחלה שלהם לא מגיבה לטיפול, הם עלולים להישנות. ארגון הבריאות העולמי ממליץ על קורס של שישה חודשים של טיפול בצרעת paucibacillary. יש לטפל בחולים עם צרעת רב–בצילרית למשך 24 חודשים לפחות.
גישה זו יעילה וחסכונית. הוא יעיל להפחתת מספר מקרי הצרעת ברמה המחוזית והאזורית. A–MDT גם מאפשר למטופל לקבל את כל מהלך הטיפול בביקור הראשון. זוהי דרך חדשנית להפוך את MDT לנגיש יותר.
טיפול רב תרופתי הוא הדרך היעילה ביותר לריפוי צרעת. עם זאת, יש לזה חסרונות. חלק מהמטופלים חווים תופעות לוואי כגון בעיות במערכת העיכול, סחרחורת וחולשה.